עבירת הנהיגה בשכרות מתייחסת הן לאלה ששתו אלכוהול והן לאלה שצרכו סמים.
נושא מורכב ביותר הוא עניינם של החולים המשתמשים בקנאביס רפואי.
אותם חולים, אשר לרוב, סובלים ממחלות קשות, צורכים קנאביס רפואי כתרופה, על מנת להקל על מכאובם.
אותה תרופה ניתנת באישור, ברישיון ועם מרשם – הכל תחת פיקוח המדינה ומשרד הבריאות.
אז איפה הבעיה?
הבעיה היא שאם חולה נעצר לאחר שצרך את התרופה ולאו דווקא מייד לאחר שצרך אותה אלא גם למשל יום לאחר שצרך אותה, הוא יואשם בעבירה של נהיגה בשכרות כפי שבאותה מידה היה מואשם נרקומן שהשתמש בסמים קשים ונהג ברכב.
ויובהר כי גם אם מדובר בחולה שעישן לפני מס' רב של שעות/ימים, אילו יתגלו שרידי הקנאביס בדמו (או בשתן) יואשם הוא בנהיגה בשכרות.
נוצר כאן מצב "אבסורד" לפיו חולים במחלות סופניות חייבים לבחור בין התרופה אשר עלולה להציל את חייהם לבין חירותם ונהיגתם בכביש. בל נשכח כי חולים אלה זקוקים לרישיונם לצורך הגעה לבדיקות, לרוב אלה בדיקות בתדירות גבוהה ומדובר באנשים שלעיתים המערכת החיסונית שלהם לא מאפשרת להם נסיעה בתחבורה ציבורית.
לא פעם קרא בית המשפט העליון למחוקק להסדיר את נהיגתם של הצורכים קנאביס רפואי ונראה כי קבוצה זו (קבוצה חלשה בריאותית זו) "נפלה בין הכסאות", דבר לא נעשה וזאת למרות מספר קריאות מפורשות מצד בית המשפט העליון לתקן את "האבסורד".
כך בקלות יכול למצוא עצמו אדם אשר צורך קנאביס רפואי ברישיון מואשם בעבירה מהחמורות שבספר חוקי התעבורה וזאת כאמור רק כי רצה לשמור על בריאותו ועשה זאת באישור.
אז כיצד ניתן לעזור לחולים הצורכים קנאביס רפואי כאשר הוגש נגדם כתב אישום?
ראשית יש לבחון את חומר הראיות מהצד "הרגיל" שלו ולבחון האם יש ראיות כדי לבסס הרשעה בנהיגה בשכרות כפי שעושים בכל תיק מסוג זה. בד בבד, יש לנסות להתמודד עם הנושא הספציפי של משתמשי קנאביס רפואי מהפן המשפטי שלו ולטעון כנגד חוסר הצדק הנגרם למשתמשי קנאביס רפואי.
האם לדעתך יש פתרון למצב?
בהחלט כן. המכון הרפואי לבטיחות בדרכים יכול להיות הגוף שמאשר את נהיגתם של המשתמשים בקנאביס רפואי וזאת בהיבט המוטורי והאישיותי.
כמו כן אילו היה קובע המחוקק כי משתמש ברישיון של קנאביס רפואי ייחשב שיכור רק בהימצאותו של החומר הפעיל בקנאביס רפואי היה ניתן לאבחן בין אותם אנשים שעשינו זה עתה ולהעמידם לדין לבין אנשים אשר עישנו למעלה מ-6 שעות לפני הבדיקה ולשחררם לדרכם.